פסק-דין בתיק ב"ל 21887-06-10

1.         תביעה להכיר בפגיעה בכתפיים של התובעת כפגיעה בעבודה.

            המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם ארעה לתובעת פגיעה בעבודה ביום 3.10.08.

2.         להלן העובדות העולות מחומר הראיות -

            א.         התובעת ילידת שנת 1952 ועובדת במאפייה שבסניף "שופרסל" ברעות.

ב.         ביום 15.3.09 התקבל בסניף רמלה של הנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה, בגין ארוע מיום 23.10.08, אשר תואר בטופס התביעה כך (השגיאות במקור, נ/1)-

                        "תעסוקתי במחלקת מאפיה, מוציעה מוצרים קפועים ממקפיא, עגלות כבדות שצריך להזיזן, כל זה גרם לי לכאבים עזים בכתף, לא יכולתי לעבוד מכאבים וזה ליווה אותי במשך היום והלילה (בדיקה נודע שיש דלקת וקרע."

ג.          הנתבע דחה את התביעה מיום 15.3.09, במכתב שנשלח לכתובתה של התובעת ביום 5.5.09. במקביל ובאותו יום, נשלח מכתב עדכון למעסיק, לפיו התביעה נדחתה.

ד.         ביום 11.6.09 הוגש לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע מיום 3.10.08. בחלק "תיאור הפגיעה" נרשמו הדברים הבאים -

                        "עבדתי במאפיה, על הבוקר הייתי צריכה להכניס לקבינה את העגלה גדולה עם לחמניות. במעבר יש מדרגה שעליה מעודכנת ציוד לעליה וירידה לעגלות, וזה היה שבור. ועגלה נתקעה. הייתי לבד כ 15 דקות ניסיתי להזיזה עד שבכוח עם כל הגוף לתת דחיפה כדי להזיזה. עקב זה קיבלתי כאבים ... בכתפיים. וחוץ מזה אני מוציאה וממלה סחורה ממקפיא (עקב זה קיבלתי דלקת בכתפיים)."

ה.         ביום 29.3.09 התובעת מסרה הודעה בסניף המטפל (נ/11) ובה לא הוזכר ארוע מסויים של עגלה שנתקעה על מדרגה בין שני חדרים/ חללי עבודה.

ו.          התובע מסרה הודעה נוספת ביום 19.8.09, ובו תיארה ארוע מיום 3.10.08.

3.         לאחר ששקלתי את הראיות בתיק ואת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן הנימוקים למסקנה זו -

א.         עדות התובעת אינה נתמכת בראיות נוספות, למרות שלאירוע התאונתי היו עדים ושמותיהם צוינו בטופס התביעה.

ב.         עדות התובעת אינה משכנעת. הסבריה לגבי שני טפסי התביעה, המתייחסים לשני ארועים סמוכים זה לזה רק ב - 20 ימים, אינם הגיוניים. לטענת התובעת, התביעה הראשונה הוגשה בטעות והתאריך שצוין בה (23.10.08) אף הוא צויין בטעות. מקור הטעות לא הוברר והסבריה של התובעת בנושא אינם מניחים את הדעת.

ג.          התובעת העידה שלא קיבלה את מכתב הדחיה מיום 5.5.09. מעבר לעובדה כי טענה זו נטענה בעלמא, הסברה אינו מתיישב עם עדותה שבחודש מאי ביקשה טופס בל 250 מהמעביד, ביחס לתביעה השניה, עם התאריך המתוקן (עמוד 4, שורות 6-7).

ד.         התובעת טענה שהגישה את התביעה השניה, בה צוין תאריך פגיעה שונה לאחר שבדקה את התאריך בדו"ח השעות של העבודה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 2-4). טענה זו אינה הגיונית שהרי על פי עדותה (המתיישבת גם עם הגיונם של דברים), דו"ח כאמור נמסר מדי חודש לתובעת (עמוד 3 שורה 11 - "אני כל חודש מבקשת ובודקת איך אני עובדת... אנחנו כל הזמן בודקים"). למרות זאת, לא ניתן הסבר מדוע חלפו מספר חודשים עד שהגישה תביעה נוספת בציון תאריך אחר.

מעבר לכך, הדו"ח לחודש אוקטובר 2008 לא הוצג ואין דרך להבין כיצד רק לאחר שהתובעת עיינה בדו"ח הנוכחות יכלה לעמוד על טעות בתאריך הארוע.

ה.         גרסת התובעת אינה עולה מהתיעוד הרפואי. על פי הדין, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות האירוע (עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (13.7.09); דב"ע מט/ 0-23 הירשהורן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 5839-07011 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (2.7.12)).

            על פי התיעוד הרפואי, תעודה ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה רק ביום 20.1.09. זאת למרות שהתובעת העידה כי נפגעה בעבודה בעבר וידעה מהי הפרוצדורה לקבלת דמי פגיעה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 14-25). לא ניתן הסבר להוצאת התעודה חודשים רבים לאחר הפגיעה.